כשם שהרצל דמיין וכתב מדינה אידאלית, שבה הכול מתפקד וכולם מסתדרים – הסופר ס׳ גולדפלוס כתב על ישראל העתידית של שנת 2000 כמקום אפל וקשה, מדינה חלשה, מוכת בצורת, רעב ופורעים. הספר מתאר אפוקליפסה של ממש שמתרחשת כאשר עדרי פרות משוגעות מחריבות ומשמידות כל מה שעומד בדרכן.

את ״ישראל בשנת 2000״, שנחשבת לדיסטופיה הישראלית הראשונה, כתב גולדפלוס ב־1951. הוא נכתב במקור ביידיש ואף אחד לא ידע דבר על המחבר המסתורי שלו. גם כאשר הספר ראה אור במהדורה מחודשת (הוצאת בבל, 2002) עדיין נותרה השאלה: האם היה באמת אדם כזה? רק שישים ומשהו שנים מאוחר יותר נפתרה התעלומה, על ידי סטודנט לספרות באוניברסיטת תל אביב, שגילה שאכן כן, היה ס׳ גולדפלוס, הוא גר בתל אביב, וכתב את הספר הלא יאומן הזה.  

גולדפלוס לא היה פסימיסט מוחלט. בחלק השני של ספרו, שמתרחש בשנת 2050, מסופר כי השורדים התמקמו על איים מלאכותיים מול חופי תל אביב וחיים חיי רוח, תרבות ושמחה. לו רק נצליח לשרוד, ולהחזיק מעמד 25 שנים נוספות, אולי גם אנחנו נמצא את עצמנו על אי השורדים האוטופי. 

אתם לא בהכרח יודעים את זה: אבל אתם כבר מכירים את פרנץ קראוס. אם שתיתם קפה עלית, אם אכלתם שוקולד פרה, או אם יצא לכם להיתקל פעם בכרזה המפורסמת ״Visit Palestine״ של אגודת התיירות בארץ ישראל, ואפילו אם ביקרתם ב״יד ושם״ – אז יצא לכם לראות את עבודתו של קראוס, אחד המעצבים הגרפיים הפוריים והחשובים ביותר שאי פעם פעלו כאן.

קראוס עלה ארצה ב־1934, התמקם בתל אביב, והחל לעצב כרזות בטכניקה פשוטה אך אפקטיבית של ציור בצבעי גואש. התוצאות היו מרהיבות: כרזות צבעוניות, מקוריות, וכל כך משכנעות שרבות מהן הפכו בין רגע למיתולוגיה של ממש.

התמזל מזלו של אחינו הקטן והסורר – בית המכירות הפומביות ״תרי זוזי״–  וחלק מהעיזבון של קראוס הגיע לפתח דלתו. לצערם של העוסקים בדבר, כל הכרזות היפות שהגיעו צפויות גם לעזוב בקרוב. במכירה הפומבית שתיערך בשבוע הבא (יום ה׳ 28.8) ימכרו תשע כרזות מרהיבות של קראוס. שתיים מהן הם ציורי הגואש המקוריים, כפי שניתן לראות בתמונה, המציגה כרזה ליריד המזרח שצייר קראוס ב־1991, ומהדהדת עיצוב שעשה ליריד כבר ב־1936. 

"סליחה, יש לכם את הספר ׳ציפור על עץ הדעת׳?״

היא נכנסה כרוח סערה, הדלת עדיין התנדנדה אחריה ואנחנו חשבנו לעצמנו שהספר הזה בוודאי חשוב לה, יותר מחשוב – מהותי, קיומי, אם היא מבקשת אותו בכזו דחיפות. הרצנו בדיקה מהירה במחשב ולא מצאנו דבר.

״אנחנו ממש מצטערים,״ ענינו, אבל אין לנו את הספר הזה.

היא נראתה מבולבלת, כאילו לא ידעה כיצד לעכל את הבשורה. היא הביטה רגע סביב, וניכר עליה שהיא מנסה להיזכר בדבר מה.

״אה כן!״ נזכרה, ״ומה עם ׳סיפור על הארה ועומק׳?״

מיהרנו לבדוק גם אותו, אך לשווא, הספר לא נמצא על מדפינו.

״סליחה,״ אמרנו, ונענענו את ראשנו מצד לצד.

״אוקי...״ היא עיכלה את הבשורה המרה לאט, ולקחה נשימה גדולה, נואשת. ואז, לפתע אורו עיניה: ״רגע!״ אמרה, ״תבדקו גם את ׳יש אנשים ריץ׳-רץ׳׳, ואת ׳בדרך אל השיבולים׳ אותם בטוח יש לכם.״

בשלב הזה משהו נשמע לנו קצת מפוקפק, אם לומר את האמת. אבל כיבדנו את בקשתה של הלקוחה והרצנו חיפוש מהיר. אבל החיפוש לא העלה דבר.

״לא, ממש לא.״ אמרנו, הפעם בנימה פחות התנצלותית.

״מה זה! אין לכם כלום כאן, איזו מין חנות ספרים אתם?״

משכנו בכתפינו ולא ידענו מה עוד נוכל להציע לה. ״אנחנו משתדלים,״

אמרנו, ״בכל זאת, יש לנו מבחר של עשרות אלפי ספרים...״

״טוב הבנתי,״ אמרה והוציאה את הטלפון שלה מהכיס. ״שנייה, אני אבקש מצ׳אט ג׳י.פי.טי. כמה המלצות נוספות.״