מזל טוב לגדול הסופרים הוויקטוריאניים, צ׳רלס דיקנס, שיציין מחר 214 שנים מאז יום הולדתו. ״בין שתי ערים״, ״תקוות גדולות״, ״אוליבר טוויסט״, ״דיוויד קופרפילד״, ״בית קדרות״ –  זוהי רשימה חלקית בלבד של הספרים היפים שכתב דיקנס, ושמעשירים את הספריות שלנו עד היום. 
דיקנס לא החל את דרכו כסופר. כאשר היה ילד, הושלח אביו לכלא בשל חובות, ודיקנס הצעיר נאלץ, כבר בגיל 12, לעבוד במפעל לייצור משחת נעליים. מסיבה זו, כך סבורים כותבי הביוגרפיות שלו, ידע דיקנס כיצד לכתוב באופן משכנע כל כך דמויות שחיו חיים של דלות ועוני והונעו מהשאיפה לשפר את מעמדן. 
קשה להכריע מה לכתוב עליו במסגרת זו, שמאפשרת נגיעה קטנה בלבד בכלל פועלו ועשייתו, אז החלטנו להתמקד בערפל דווקא. כן, הערפל הלונדוני המפורסם שדיקנס כל כך מזוהה איתו. ״בית קדרות״, שכתב בשנת 1851, מתאר את לונדון כעיר אפופת ערפל, שמטייל על פני הנהר, בין הרחובות, ומחלחל אל עצמותיהם של תושבי העיר. הערפל, לדעת רבים, מסמל את השחיתות, הניוון וחוסר הבהירות של המערכת המשפטית האנגלית במאה התשע־עשרה. 
רבים מחשיבים את ״בית קדרות״ כרומן גותי של ממש, ואף מעבר לכך, כטקסט שהמציא את עצם הרעיון של הערפל העירוני. ייתכן שדיקנס הוא מי שאחראי, מבלי להתכוון לכך, לדימוי הקולנועי הערפילי של כל כך הרבה סרטי פילם־נואר. אז תודה דיקנס, על תרומתך החשובה לתחום האסתטיקה העירונית. 

נועה מונרוב, מנהלת שיווק וקריאייטיב, עורכת דין, וחולמת בכלל להיות סופרת.

 על יונה ונער מאת מאיר שלו:
אני זוכרת את עצמי קוראת אותו בפעם הראשונה בגיל שמונה עשרה וחושבת שמעולם לא הרגשתי הזדהות פואטית כל כך חזקה עם סגנון כתיבה אחר. מאיר שלו היה ועודנו האב הרוחני של הכתיבה שלי.

על אמנות האהבה מאת אריך פרום:
למרות שהוא נכתב בשנת 1956 – ספרו של הפסיכואנליטיקאי והפילוסוף אריך פרום הוא ספר העיון שקראתי הכי הרבה פעמים בחיי. הגישה שלו היא שאהבה, על כל סוגיה, היא אמנות, ומיומנות שאפשר ללמוד אותה ולפתח אותה.

על גרטרוד מאת הרמן הסה:
עוד ספר ישן מאוד שקראתי פעם ראשונה בתיכון. דרך תיאורים כל כך יפים של עולם המוזיקה, שעומדים במרכזו, הסה מצליח לתאר את ההרמוניה שאליה צריך לשאוף בחיים. 

למדור המלא בקרו בפייסבוק או באינסטגרם של האחים גרין:

ברכות גדולות לידיד החנות הוותיק, הסופר, הד״ר, הכתבן, העורך וחובב האימה אמיר חרש, שזכה השבוע בפרס ספיר על ספרו ״שכול וכשלון וזומבים״. חרש נוהג להגיע מפעם לפעם לחנות שלנו בחיפוש אחר השראה. הוא מתבונן במדפים, ושולף מהם, באופן מיסטי כמעט, את הכותרים המשונים ביותר שניתן להעלות על הדעת. כאלו שנשכחו מאיתנו, או שהדחקנו לגמרי את קיומם. אבל את ההשראה החשובה ביותר שלו, הוא קיבל דווקא מהלקוחות האחרים של החנות, שכידוע, יש בהם רבים שמשתייכים לקהילת הזומבים העברית. אז מזל טוב לאמיר, ואולי, מי ידוע, הספר הבא שלו יתרחש בחנות הספרים המגניבה ביותר בישראל.

ואם כבר ״שכול וכשלון״ אולי תרצו לנצל את השבת הקרובה כדי לצלול אל אחת מיצירותיו של יוסף חיים ברנר. ברנר כתב נובלות וספרים נפלאים, בהם ״מכאן ומכאן״, ״מהתחלה״, ו״בחורף״, והיה גם פובליציסט וכותב נמרץ של מאמרים ומסות על כל נושא שהלהיב אותו מספיק כדי להרים את העט – והיו נושאים כאלו לרוב. ברנר גם לקח תפקיד פעיל בשדה בתור העורך של כתב העת ״המעורר״, שראה אור במשך שנתיים בלבד, אך זכור עד היום כאחד המשפיעים ביותר על הספרות העברית החדשה. אז קראו ברנר, בכל סוגה שהיא, זה טוב לרוח, טוב לבריאות וטוב לספרות. שבת שלום!