ספר שיריו הראשון של אלתרמן ראה אור ב־1938, ויצא מאז ב־17 מהדורות. הקובץ מציע מבט אחר על המרחב העירוני בישראל, מבט של נשגבות ותנופה וחצוצרות ותוף. ״גם למראה נושן יש רגע של הולדת״, כתב אלתרמן, במובן שהכול גם חדש וגם ישן באותו הזמן. וכפי שאלתרמן מתבונן על העיר החדשה שהולכת ונבנית, ומתחברת למשהו עתיק יותר, משהו מיתולוגי, כך גם אנחנו יכולים לקבל את ההצעה הזו. להתבונן במה שנבנה, במה שנהרס, במה שמתוכנן, ולראות את כל השכבות של העיר, ואת כל השכבות של ההיסטוריה שלנו, בו בזמן. 

נכון, זו בחירה לא צפויה. הרי הספר כולו מתרחש בדיוק במרחב שממנו אנחנו מנסים לברוח כרגע: איראן, או פָּרַס, של ראשית המאה העשרים. אבל זו בדיוק הסיבה שבגללה הוא הספר המושלם לימים אלו. מפני שהוא מאפשר לנו לדמיין איראן אחרת. איראן שבה מתגוררת קהילה יהודית שוקקת, שמחה, מלאה צבעים, קולות, תבלינים ושדים. ״סמטת השקדיות בעומריג׳אן״ הוא אולי חלון לעבר, מעין פנטזיה נוסטלגית, אבל הוא גם הצעה למרחב הווה חלופי, ובמובן הזה הוא פנטזיה עכשווית, אולי אפילו הכרחית. 

בעצם, יכולנו להמליץ כמעט על כל ספר של מורקמי, שהרי כל אחד מספריו הוא טריפ שאפשר לצלול ולהישאב לתוכו כמעט מבלי להרים את המבט ולהיזכר בכל מה שקורה מסביב. אבל ב״קורות הציפור המכנית״ מתרחש משהו מופלא במיוחד שנוגע למרחבים. לא רק בלל שהוא לוקח אותנו, הקוראים, למסע חוצה יבשות ועידנים, אלא מפני שהוא מתרחש בתפר הכל כך מיוחד הזה, שבין עולם מציאות ועולם חלום. 

אנחנו מתרגשים במיוחד להביא לכם השבוע את הספרייה של אחת הנשים הנערצות עלינו ביותר, מרית בן ישראל. מרית היא אשת תיאטרון וספרות, ממייסדות בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, ומחברת הטרילוגיה האגדית ״בנות הדרקון״. לאחרונה ראה אור ספרה ״מותה ומותה של אמא שלי״.

על ריקוד המציאות מאת אלחנדרו חודורובסקי:
כתולעת ספרים במובן המחמיר והטרמיטי של המושג, אני לא מופתעת לעתים קרובות, אבל "ריקוד המציאות" לא דומה לשום ספר אחר באופן שבו הוא נע במציאות ומעיר אותה, בקלות שבה הוא מסיר את המחיצות הסמויות בינה ובין השירה ומזכיר ואולי מגלה, שהאמנות והחיים הם תאומים סיאמיים שמחוברים באיברים חיוניים. במאתיים העמודים הראשונים הייתי כל כך שיכורה ומוצפת שהייתי חייבת להפסיק מדי פעם ולנוח בספר ״נורמלי״.

על פליקס קרול, וידוייו של מאחז עיניים מאת תומאס מאן:
את "פליקס קרול" התחיל תומס מאן לכתוב בצעירותו, נתקע, חזר אליו כעבור ארבעים שנה וגם אז לא סיים. הכרתי אישה שהספר החזיר לה את החשק לחיות אחרי אושוויץ. "איך שהספר הזה טיפל בי", היא אמרה. גם בי.

על במחוזות טרופיים נוגים מאת קלוד לוי סטרוס:
הוא לא עוד ספר אנתרופולוגי. הוא כמו טריפ, כמו רכבת הרים. שלא לדבר על הנופים המלאים רגש ומסתורין, כמו נופים שפוגשים בחלום. נגיד, "מרחוב מרַקעֵי הזהב והכסף עולה צליל אחיד ומזוקק, כמו זה שהיה משמיע קסילופון שעליו מכה בהיסח הדעת שד בעל אלף זרועות."

למדור המלא בקרו בפייסבוק או באינסטגרם של האחים גרין:

בשבוע שעבר סיפרנו לכם על המכירה הפומבית החדשה שלנו, המוקדשת לפריטים נדירים. אך מאז קרה מה שקרה, והמכירה לא תתקיים ביום ראשון הקרוב כפי שהיה מתוכנן. אנחנו מקווים לעדכן אתכם בתאריך החדש במהלך שבוע הבא. בינתיים, קטלוג המכירה עדיין מלא פריטים יפהפיים, ולהציץ בהם בוודאי לא יזיק.