שבת שלום לכל לקוחותינו היקרים והיקרות!

אנחנו מתרגשים לחשוף בפניכם את הגיליון הראשון של הניוזלטר החדש של האחים גרין!

בימים אפלים אלו ספרים הם עבורנו לא רק אסקפיזם, הם עזרה נפשית של ממש, דרך לעזור לנו להמשיך להתקיים, להמשיך לנשום ולחיות, וכן – אפילו לשמוח.

במהלך עבודתנו השוטפת בחנות אנחנו נתקלים לא פעם בספרים שיכולים להחזיר לקוראיהם את חדוות החיים, בפרטי טריוויה מרתקים על כותבים נשכחים, בפריטים נדירים או חד פעמיים בעלי ערך היסטורי, וכמובן באנשים שמגיעים לחנות: סופרים, משוררות והמון לקוחות מקסימים וטיפוסים מרתקים שנותנים לנו השראה גדולה.

החלטנו לחלוק חלק מהשפע הזה איתכם, ולכן, בכל שבוע נציג בפניכם המלצות על ספרים, סיפורים על פריטים נדירים, הצצה לספריות של אספנים, סיפורים מסקרנים על הנעשה בחנות, ועוד שלל תוכן משובח.

וגולת הכותרת השבועית: 10 שאלות ספרותיות – המדור שכל פרלמנט ספרותי לא יכול להתחיל את השבת בלעדיו!

כמו כן, צפויות שלל הנחות ומבצעים בלעדיים למנויי הניוזלטר, והצעות מיוחדות על ספרים נדירים ומבוקשים במיוחד.

מה עושים כדי להמשיך לקבל את כל הטוב הזה? 

המגזין ״Interview״ הוקם על ידי הסופרסטאר של עולם האמנות אנדי וורהול בשנת 1969, בתקופה שבה התאושש מניסיון ההתנקשות בחייו, והפך כמעט מיד למיתולוגיה בדברי הימים של כתבי העת. הרעיון המרכזי של המזין היה שבמקום לשלוח עיתונאים לדבר עם מפורסמים, עדיף לשלוח מפורסמים לדבר אחד עם השני, ויצר מסורת מפוארת של שיחות נפש בין האנשים המוכרים ביותר מתחום הבידור והאמנות, ובמיוחד בין אלו שפקדו את הסצנה של ״סטודיו 54״ וה״פקטורי״ של וורהול.

לא מזמן הצלחנו לשים את ידינו על גיליון משנת 1976 שעל השער שלו תמונתה של השחקנית והזמרת הצרפתיה איזבל אג'אני, וחשוב מכך – חתימתו המקורית, האמיתית והאגדית של אנדי וורהול!

החלטנו להציע את הגיליון דרך בית המכירות הפומביות שלנו ״תרי זוזי״, שבקרוב יערוך מכירה מפוארת של ספרי אמנות ואמנות מקורית מהארץ והעולם. את הקטלוג המלא, למי שמתעניינת, אפשר למצוא כאן: 

״זכרונות־דברים של האגודה המדיצינית העברית״, שיצא בשנת התרע״ג (1913), עושה רושם של חוברת יבשה וטכנית, אבל הוא רחוק מכך מרחק רב. שכן בין דפיו נמצאת רשימה מאלפת ומרתקת של רופאת נשים יפואית מתקופת היישוב. ד״ר בלקינד כותבת על עבודתה בתור רופאה גינקולוגית ביפו בין השנים 1906–1912 שבהן תיעדה מעל אלף מטופלות, ובהן נשים עבריות, נוצריות ומוסלמיות. מקריאה ברשימותיה אפשר ללמוד בין היתר על ״נשים שנתנגעו ע״י פקיקות מוכין (טמפון) שהיו בהן מיני חומרים שנלעסו בשנים, ואף גם בצלים וכדומה״. ד״ר בלקינד מספרת על הנשים בהריון שבהן טיפלה, שמהן לא היו רבות מחוץ לנישואין, ובכל זאת היו תשע כאלו. ״אחת מהן״, היא כתבה, ״שהיתה הרה כמשולש חודשים, נשמר אצלה קרום הבתולים בשלימות. לפי דבריה, לא נזדווגה לאיש כדרכה, אלא במגע חיצוני בלבד״. כאלה ועוד סיפורים רבים ישנם במאמר זה, חלקם קשים, כואבים ומדממים, אבל הם תמיד מלמדים המון על ההיסטוריה של הרפואה, של העיר יפו ובעיקר של תושבותיה על כל גווניהן, אמונותיהן ומנהגיהן.