היום, אנחנו חוגגים את יום הולדתו של וולטר – אחד מגדולי ההוגים והסופרים של צרפת, וממנהיגיה החשובים של תנועת הנאורות במאה השמונה עשרה. וולטר נולד בפריז, ב־21 בנובמבר 1694, בשם פרנסואה־מארי ארואה. הוא חי חיים סוערים שבמהלכם הסתבך ונשלח לבסטיליה יותר מפעם אחת, והיה סופר פורה שכתב ללא הרף שירים, מחזות, סאטירות וחיבורים פילוסופיים.

יצירתו הגדולה ביותר היא ככל הנראה ״קנדיד, או האופטימיות״, על בחור צעיר ורב מעללים, שראתה אור ב־1759. למרות ממדיו הצנומים של הספר, עלילתו דחוסה ומלאה בתזוזות, אירועים היסטוריים ותהפוכות גורל. מצויד בפילוסופיה בנוסח לייבניץ, לפיה הכול בא עלינו לטובה, קנדיד יוצא למסע הרפתקאות נרחב. הוא מסתבך בפרשיה רומנטית, מתגייס לצבא הבולגרי, שורד את רעידת האדמה בליסבון, נופל בידי האינקוויזיציה, נתפס בידי בני האינקה, וזה אפילו לא הכול. למרות האופטימיות שבכותרת הספר, אין בו דמות אחת שאינה סובלת מנחת זרועו האכזרית של הגורל.

הספר הפסימיסטי הזה מרקד בקלילות בין כמה ז׳אנרים ובהם סאטירה, קומדיה, אוטופיה, דיסטופיה, רומן פיקרסקי, טרגדיה ורומן פילוסופי. לא בכדי הוא שומר על מעמדו דור אחר דור. וזוהי בהחלט המלצה!

ספרון קטן ויוצא דופן התגלגל לידינו לאחרונה. ״רשימות מבית־המוות״ מאת יוליוס פוצ׳ק, שנכתב בבית הסוהר של הגסטפו בפנקרץ, פראג. פוצ׳ק (1903–1943) היה עיתונאי וסופר צ'כי, וחבר במחתרת הצ׳כית. בהקדמה לספר, כתבה אשתו גוסטה כי במחנה הריכוז ראוונסברוק נודע לה מפי חברים אסירים שבעלה נידון למוות על ידי בית המשפט הנאצי בברלין, והוצא להורג שבועיים לאחר מכן. הוא השאיר אחריו את הרשימות הללו שאותן כתב בבית הסוהר. הן מתארות את קורותיו בימיו האחרונים הכוללים שגרת בית כלא, מפגשים, דיאלוגים, מחשבות, ובעיקר חקירות ועינויים. כך מתוך הפרק השני בספרון: ״הלוויית מת. בלא ספק – הלוויית מת. ואת מי יקברו? מי כאן? רק הם שניהם ואנוכי. ואנוכי! האם הלווייתי אני היא זאת? אך, שמעו, אנשים, זוהי אי־הבנה! הן אינני מת. חי אני. הן תראו, כי משקיף אני אליכם, כי אדבר אליכם. חדלו! אל תקברוני!״

״רשימות מבית המוות״ תורגם לעברית וראה אור בישראל ב־1948. אם שם החיבור נשמע לכם מוכר, זה משום שהוא זהה בשמו לרומן של דויסטויבסקי, שנכתב גם כן בעת שהיית מחברו בכלא, ומספר על אסיר שנשפט לעבודות פרך בסיביר על רצח אשתו. 

בשבועיים האחרונים סיפרנו לכם כאן וברשתות החברתיות על בית המכירות הפומביות שלנו ״תרי זוזי״, ועל מכירת האמנות הגדולה שתתקיים בו. ובכן, המכירה התקיימה שלשום, וכעת אנחנו עסוקים עד מעל הראש בניסיון להבין כיצד אורזים פסלים מסוימים שמעולם לא נועדו לאריזה. סקרנים לדעת מהן תוצאות המכירה? בכמה נמכר הציור של תומרקין? האם מישהו רכש את תיקיית הליטוגרפיות של מארק שאגאל? מי שם ידו על קטלוג הצילומים הנדיר? והאם עילאי גרין – בעלי ״האחים גרין״ וכרוז המכירה – שרד לאחר שחזר כל כך הרבה פעמים על הביטויים ״פעם ראשונה״, ״פעם שנייה״, ו״פעם אחרונה״?

כאן תוכלו לראות מה עלה בגורלם של כל ספרי האמנות, הציורים, הפסלים והליטוגרפיות. ואם תגללו מטה תקבלו הצצה לכל הקטלוגים שהעלנו מאז שפתחנו את בית המכירות שלנו אי אז ב־2018. אגב, השמועה אומרת שהצוות של ״תרי זוזי״ עובד במרץ על קטלוג חדש ומסעיר של ספרים נדירים. אז גם אם פספסתם הפעם, בהחלט יש למה לצפות.