אחד הספרים האדומים המפורסמים ביותר, הוא זה של גוסטב יונג, הפסיכיאטר הנודע, שכתב על מסע הגילוי העצמי שעבר בין 1913–1916, אחרי הקרע בינו ובין זיגמונד פרויד. התוצאה היא ספר בכריכה אדומה, מלא דיאלוגים עם דמויות דמיוניות שמטרתם לחקור את התת־מודע האישי של יונג, ואת הלא־מודע הקולקטיבי. בספרה של רות נצר אודות הספר של יונג, היא עושה מאמץ מבורך לתווך את הטקסט המכונן ההוא לקורא העכשווי. ספר חובה לכל מי שסבור שהמציאות היא יותר ממה שנראה על פני השטח. 

ספרו של אסף ענברי (שלאחרונה ראה אור הרומן החדש שלו, ״נתן ועמוס״), מגולל את הדרך הפתלתלה שעשו הרעיונות הסוציאליסטיים במדינת ישראל הצעירה. בז׳אנר הייחודי לו, המשלב היסטוריה וספרות, משרטט ענברי את דיוקנאותיהם של שלושה אישים מהשמאל הסוציאליסטי של שנות הארבעים: מפקד ההגנה משה סנה, מנהיג השומר הצעיר מאיר יערי, ומנהיג הקיבוץ המאוחד יצחק טבנקין. דרך סיפוריהם יוצר ענברי דיון רחב יותר בשאלות המהותיות שהטרידו את מנהיגי המדינה כבר מרגעיה הראשונים. 

הספר המשעשע הזה, שכבר קיבל מעמד של קאלט, נכתב בידי שני מורים מדנמרק בשנות השישים. מטרתו המוצהרת של הספר היא לעודד צעירים למרוד בכל מה שמקובל חברתית, ולהתנסות בדברים כמו אלכוהול, סיגריות, חשיש, אוננות וצריכה של פורנוגרפיה. הוא תורגם לעברית בשנת 1979 ואין זה מובן מאליו, כיוון שלא מעט ארצות בזמנו החרימו את הספר ואסרו על הפצתו. מצידנו, אנחנו מעודדים להכניס קצת צבע לחיים.

ואם כבר אנחנו עסוקים באדום השבוע, החלטנו לסיים את המגזין בסיפורים מכוכב הלכת האדום ביותר: מאדים. הספר היפה ביותר (לפחות לדעתנו) שנכתב אודות מקום מרוחק זה, הוא ״רשימות מן המאדים״ מאת ריי ברדבורי.

קלסיקת המדע הבדיוני הזו ראתה אור בארצות הברית בשנות החמישים, והיא מורכבת ממבחר של סיפורים המגוללים את קורות ההתיישבות האנושית על מאדים, על רקע מלחמה גרעינית שמחריבה את כדור הארץ. בני האדם מתחילים לשלוח עוד ועוד חלליות עמוסות במתיישבים, במטרה להקים שם תרבות חדשה, וגם במטרה לברוח מכאן. חלקם מאבדים את שפיותם ונכלאים בשל כך על ידי אנשי המאדים הילידים, אחרים משחזרים את הטעויות שנעשו על כדור הארץ, ואחד מהם מגשים פנטזיה ובונה את ״בית אשר״ מסיפורו של אדגר אלן פו.

בזמנים המשונים שאנחנו חיים בהם, כאשר מלחמות חדשות פורצות חדשות לבקרים, רבים מאיתנו חוששים מהעתיד ומפנטזים על מקום אחר, רחוק, לברוח אליו. ספרו של ברדבורי אינו מלא תקווה לגבי הסיכוי שלנו להצליח שם איפה שנכשלנו כאן – אבל לנסות, בכל זאת, לדמיין מקום טוב יותר מותר, ואפילו כדאי.