ובכן כן, חג השבועות, הזמן הזה בשנה שבו כולם מדברים על ספרי ביכורים. ובצדק: יש איכויות מיוחדות, בלתי ניתנות לשחזור, לפעם הראשונה שבה סופרת או סופר מתיישבים לכתוב רומן. אולי משהו משחקי יותר, משהו פרוע, משהו יומרני, משהו שעדיין לא הושחת על ידי מבקרי ספרות, דרישות השוק ותגובות של קוראים (לטובה או לרעה). ספרי ביכורים הם לפעמים נס של ממש. לראייה: כמה מהיצירות היפות ביותר בספרות נכתבו בידי סופרים שכתבו בפעם הראשונה (מי אמר ״פרנקנטשיין״ ולא קיבל? מי ביקש את ״אנקת גבהים״?) אז לכבוד חג הביכורים שנחגג היום, החלטנו להאיר את הזרקור השבוע על כמה ספרים כל כך טובים, כל כך חשובים, עד שקשה להאמין שהם ספרי ביכורים. 

קריאה מהנה והיזהרו מפשטידות! 

״מלכוד 22״ הוא רומן המלחמה האולטימטיבי, אחד הספרים המשמעותיים ביותר של המאה העשרים, ואחת הסאטירות המבריקות ביותר שנכתבו. הוא גם הרומן הראשון (והמפורסם ביותר) של הסופר היהודי־אמריקאי ג׳וזף הלר. הספר ראה אור ב־1961 והוא מתרחש בעת מלחמת העולם השנייה. הוא עוקב אחר יוסריאן, חייל אמריקאי שמוצב באי ליד איטליה, ולא באמת רוצה להשתתף במלחמה. הספר מלא בהומור ובאבסורד, ומשקף לנו עד כמה מלחמות הן דבר מטופש ובלתי שפוי. 

"התפסן בשדה השיפון״ הוא ככל הנראה רומן החניכה המשפיע ביותר בעולם (לפחות בשנים שבין ״התבגרות סנטימנטלית״ ו״הארי פוטר״). עברו יותר משבעים שנה מאז יצא הספר, וסיפורו של הנער הניו יורקי הולדן קולפילד הוא עדיין אחד הנמכרים והנקראים ביותר, ונכנס כמעט לכל רשימת ״הספרים הכי טובים של...״ והנה אנקדוטה חביבה: הספר תורגם לראשונה לעברית ב־1954 (שלוש שנים בלבד אחרי הבכורה האמריקאית) בתור "אני, ניו יורק וכל השאר״. בעינינו זה לגיטימי לגמרי. 

״ייסורי ורתר הצעיר״ , שגם הוא רומן חניכה, הוא ספרו הראשון של גתה, איש האשכולות הגרמני בן המאה ה־18 שהביא לנו בהמשך יצירות מופלאות כמו ״פאוסט״ ו״שר היער״. כאשר ראה אור לראשונה, ב־1774, הספר נעשה כל כך פופולרי אצל הגברים הצעירים של התקופה, שהם התחילו להתלבש כמו ורתר, ורבים מהם אף נטלו את חייהם מתוך הזדהות יתרה עם הגיבור. כיום תופעה זו, של גל התאבדויות בהשראת גיבור תרבות, ידועה בתור ״אפקט ורתר״.

ג׳יין אוסטן הייתה כבר באמצע שנות השלושים שלה כאשר החלה לפרסם את ספריה. הראשון שבהם, ב־1811, היה ״תבונה ורגישות״, על סיפורן של שתי אחיות שכל אחת מהן מייצגת את אחת התכונות הללו. הספר כמעט נקרא ״אלינור ומריאן״, הוצאתו מומנה על ידי אוסטן עצמה, והוא הודפס תחילה בכמה מאות עותקים בלבד. בנוסף, הוא ראה אור בעילום שם: במקום שמה של הסופרת, הוא נחתם בפשטות ״By a Lady״, כלומר ״מאת גברת״. 

כבר יותר משבעים שנה שמגזין הסאטירה וההומור MAD רואה אור בארצות הברית באופן קבוע. הקמע שלו, הנער המחייך אלפרד א. ניומן, הוא בין הדמויות המצוירות המזוהות ביותר בעולם. אבל מעטים יודעים שלפני כשלושה עשורים, במשך חודשים אחדים, זכינו לגרסה משלנו למעלליו של אלפרד וחבורתו. בין 1994–1995 ראו אור עשרה גיליונות של ״MAD: מגאזין בשפת אימנו״, יצרו אותם כמה מהמאיירים ואמני הקומיקס המוכרים ביותר בישראל. 

על שולחננו כעת נמצא הגיליון הראשון (והנדיר ביותר!) של כתב העת השכוח. הוא כולל ספיישל של אורי פינק על פורנוגרפיה, סיפור מצויר של אתגר קרת ורותו מודן, וקומיקס של נח סטולמן שבו הוא מביא שלל הצעות לסרטי אימה ישראלים. משתתפים בו גם מישל קישקה, ירמי פינקוס, רוגל אלפר, איציק רנרט וזאב אנגלמאיר. לדעתנו מדובר בפנינה נוסטלגית של ממש. הגיליון הזה (וגם גיליון מס׳ 9) נמצאים בקטלוג המכירה הפומבית החדשה שלנו, שעלה השבוע וכולל יותר מ־250 פריטים נדירים. המכירה תיערך ב־3 ביוני בשעה 19:00 באתר בידספיריט. רוצים להשתתף? לחצו על הלינק כאן למטה: