לאה גולדברג סיפרה על המשוררת אלזה לסקר־שילר שהייתה יושבת לבדה בקפה זיכל בירושלים, בימי פלשתינה המנדטורית, ונראתה ״אפורה כעטלף, קטנה, אביוניה מכונסת בעצמה״. כך תיארה אותה בספרה ״פגישה עם משורר״, והמשיכה: ״העניות הנוראה הזו, הבדידות המטורפת הזו של המשוררת הגדולה״. אז כבר הייתה לסקר־שילר בסוף ימיה, מבודדת ומנוכרת מעולם הספרות המקומי שלא קיבל אותה בשל הגרמנית שבפיה. ״איפה שלא הלכתי, אסרו על הדיבור בגרמנית״, כתבה במכתב לחבר. וכמה חבל, שכן כאשר כתבה בגרמנית – הייתה משוררת גדולה, מחשובות המשוררות של גרמניה. בצעירותה חייה היו סוערים ומרתקים. היא הייתה מהנשים הבודדות שהשתייכו לתנועת האקספרסיוניזם, כתבה שירים ומחזות ולקחה חלק פעיל בעולם התרבות בגרמניה, עד שנאלצה לגלות ממנה לנצח.

הציור הזה, שצויר בשנות התשעים, הוא דיוקן של לסקר־שילר שצויר בידי יגאל תומרקין. בגב הציור נכתב בגרמנית ״אלזה הצעירה עם פרח״, ומתחת כתב תומרקין הקדשה מרגשת לדליה רביקוביץ. וכך, מפגיש הציור בין שלושה ענקי תרבות שונים לגמרי.

דיוקנה של לסקר־שילר הוא אחד מיני ציורים רבים בקטלוג החדש של בית המכירות הפומביות שלנו – ״תרי זוזי״. אם תיכנסו לקטלוג תוכלו לראות תמונות נוספות שלו, של פריטי אמנות אחרים ושל ספרי אמנות מכל הסוגים. המכירה שלנו תיערך ביום רביעי 19 בנובמבר בשעה 19:00. לקטלוג המלא לחצו כאן:

צילום: רוני כספי

דוד פולונסקי, בן 52, מאייר ספרים ועיתונים, יוצר אנימציה ומעצב לקולנוע ולבמה. ‏‎גר בתל אביב עם בת זוגו האמנית איה עמיקם, בתם נעמי והפודלית צ׳ארלי.

על ספר הדפסי העץ של אלברכט דירר:
זו מהדורה מפוארת של טאשן שאחותי ואני קנינו בסניף של סטימצקי בהדר הכרמל, בחיפה של שנות השמונים, בכסף שקיבלנו מההורים על ספונג׳ה. זה הספר שיש לי הכי הרבה שנים ואני עדיין חוזר אליו מדי פעם לקבל שיעור בְדיוק אובססיבי אך אלגנטי.

על ״פשר החיים״, מאת דודו גבע: 
קטלוג תערוכה של גבע, מגדולי אמנינו וההפך הגמור של דירר מכל בחינה. בעבודה שלי אני מתנדנד כל הזמן על הקו שמתוח בין שני אלה. אני לוקח את הספר הזה כשאני צריך תזכורת לא להיות פוץ.

על Secret Knowledge מאת דיוויד הוקני: 
מין ספר שהוא הרצאה מרתקת, עם השקופיות הכי יפות, שבה הוקני מוכיח דרך אינספור דוגמאות והסברים בהירים שמהפכת הציור ברנסאנס היא תוצאה ישירה של המצאת הקאמרה אובסקורה. רק הוקני יודע להסביר ציור כמו שהוא יודע לצייר.

למדור המלא בקרו בפייסבוק או באינסטגרם של האחים גרין:

היום, לפני 118 שנה, נולדה סופרת הילדים השוודית אסטריד לינדגרן, שזכתה לתהילת נצח בזכות סדרת ספרי הילדים ״בילבי גרב־ברך״, או ״בילבי בת־גרב״, או ״גילגי גרב־גור״. למעשה מדובר באחת הדמויות המתורגמות ביותר בכל הזמנים: בילבי תורגמה ליותר משבעים שפות, שבכל אחת מהן יש לה לפחות שם אחד. למשל: פּיפּי, פיפי, פּיפֵּה, פּוֹטפּוֹט, פּיפּילוטה, פֶּפֶּה, לינה, נגקוּטסוּשיטה נוֹ פּיפּי, וזו אפילו לא ההתחלה. הרי רק בעברית יש לה שלושה שמות שונים, וידוע הדבר כי הקרב העז בין מחנה בילבי ומחנה גילגי עדיין נמשך.

חוץ מספרי הילדים היפים שכתבה, לינדגרן הייתה אקטיביסטית בתחומי זכויות הילד וזכויות בעלי חיים. בשנת 1978 היא נשאה נאום מפורסם בשם ״Never violence!״ נגד ענישה גופנית לילדים, שבעקבותיו הועבר חוק שאוסר ענישה כזו בשוודיה. חוק נוסף, בעד יחס הומני יותר לחיות, הועבר בהשפעתה ואף כונה על שמה ״חוק לינדגרן״. אין פלא, אם כך, שבילבי כל כך כועסת כאשר היא רואה מישהו שאינו מתייחס יפה לסוסו.