שלשום ציינו את יום מותו של אחד הסופרים האהובים והנקראים ביותר בעולם: לואיס קרול. אין צורך של ממש להציג את מי שכתב את ספרי ״הרפתקאות אליס בארץ הפלאות״ ו״מבעד למראה ומה שאליס מצאה שם״, ואת מי שפחות או יותר הפך למילה נרדפת של סוגת ה״איגיון״ (נונסנס) בשירה ובפרוזה. אבל אולי אנחנו יכולים בכל זאת לחדש לכם דבר או שניים על הסופר המהולל. למשל ש״הרפתקאות אליס בארץ הפלאות״ נחשב לאחד הספרים הקשים ביותר לתרגום, בשל ריבוי משחקי הלשון והאזכורים התרבותיים שבו, ובכל זאת, הוא אחד הספרים המתורגמים ביותר בנמצא: הוא הופיע בלא פחות מ־174 שפות, נוסף על שפת המקור שלו. בעברית, ובהתאם למפעל הציוני שדגל בעברוּת יותר מאשר בתרגום, אליס נקראה ״עליזה״ או ״עליסה״ במשך שנים ארוכות, באותו אופן שרומיאו וג׳ולייט היו בעבר ״רם ויעל״. במאה השנים האחרונות שורה של גדולי המתרגמים העבריים התייצבו למשימה, בהם אוריאל אופק, אהרן אמיר ורנה ליטוין. המהדורה העברית הראשונה ראתה אור בהוצאת ״אמנות״ בפרנקפורט, ויצאה שם בשנת 1924. חלק מהשירים הכלולים בסאגת אליס תורגמו גם בנפרד, וכך יצא שזכינו לגרסאות רבות ומשונות שלהם. המפטי דמפטי תורגם ל״שמנתי״, או ״דיני־קטיני״; ו־ Jabberwocky נעשה ״פטעוני״, ״גבריקא״, ״להגוני״, ״חנטרושי״, ״שרעילני״, ״בר־ירבוע״, ״הספנטאיר״, וזה בהחלט לא הכול. באנגליה זה נחשב כמעט לדרישה תרבותית בסיסית ללמוד את Jabberwocky בעל פה. אבל קשה לנו לדמיין ילד עברי שנעמד מול קבוצת מבוגרים ומדקלם יפה את ״הַבַּרְבִּבְּלוּתִי״ |
