אנחנו בעד מיתולוגיות באופן כללי: יוונית, רומית, מצרית, נורדית, קלטית. לא חשוב מאיפה, העיקר שיהיו סיפורים מופלאים על מקומות רחוקים, גיבורים אמיצים ואלים מפוקפקים. הספר הזה שהוציאה המילטון ב־1942, גם כן בעיצומה של מלחמה נוראה, נחשב עד היום לאחת האסופות הטובות שנכתבו על המיתולוגיה היוונית והרומית. אנחנו גדלנו על הספר הזה, וכדאי שגם ילדינו יכירו אותו. המילטון מספרת מחדש את המיתוסים המכוננים, בהם יאסון וגיזת הזהב, מלחמת טרויה והאודיסאה, פרסאוס ומדוזה, ועוד. חובה בכל ספרייה, וללא ספק שדרוג של כל שהייה בממ״ד. 

אם אתם מכירים ילדות וילדים אמיצים, שאוהבים להפליג לעולמות אחרים, המליצו להם להפליג למסע עם בנות הדרקון. נועה, ילדה תל אביבית בודדה, מוצאת את עצמה בעולם אחר לגמרי. עולם קסום אך מסוכן, שבו כל שנה מביאים ילדה אחרת לאי הדרקון. שם, היא תעביר שנה אומללה בחברתו של הדרקון אבא׳לה, לפני שיטרוף אותה ויקבל ילדה חדשה. כך במשך מאות שנים, עד שכמה ילדות אמיצות מצליחות להכניע אותו ולהשתלט על האי. חלקו הראשון של הספר המופלא והיוצא דופן הזה ראה אור ב־2007, ו־15 שנים מאוחר יותר ראתה אור הטרילוגיה כולה. בינינו, זו סדרה מעולה גם למבוגרים.

 העלילה אמנם מתרחשת לפני 80 שנה, אבל כנראה שרוב הילדים הישראלים יוכלו להזדהות איתה. הספר מגולל את סיפורו של חגי, ילד מחיפה בימי מלחמת העולם השנייה, שנשלח לקיבוץ ליד הכינרת כדי להתרחק מהפצצות האויב. בקיבוץ הוא פוגש חבורה של שבעה ילדים (וכלב), והשמונה מתחילים לעקוב אחר טיפוס שנחשד על ידיהם כמרגל גרמני. ככל הנראה, מדובר בסיפור חבורת־הילדים העברי הראשון. הספר מלווה באיורים של נחום גוטמן, זכה להצלחה אדירה בזמנו, ועובד לרדיו, לתיאטרון ואפילו לקולנוע. ״שמונה בעקבות אחד״ הוא ספרה המצליח ביותר של אבידר־טשרנוביץ, שזכתה בפרס ישראל, ובשנות התשעים אף יצא בעיבוד חדש לקוראים החדשים. 

הנה עוד ספר על מלחמה אחרת. אבל הפעם מדובר במלחמה רחוקה עוד יותר, כזו שרוב הילדים כנראה לא שמעו עליה כלל: מלחמת החמאה. זהו עולם שבו שני עמים נלחמים זה בזה על הסוגייה הרת הגורל: האם למרוח את החמאה בצד התחתון של הטוסט, או בצד העליון של הטוסט? בינתיים, בשני צדי החומה מפתחים גיבורי הספר נשק קטלני במיוחד. הספר הקלאסי הזה נכתב בזמן המלחמה הקרה והוא אלגוריה מושלמת, לא רק למרוץ החימוש בין ארה״ב ובריה״מ, אלא למלחמות באשר הן. כראוי לדוקטור סוס, עיקר המלחמה של הקורא היא בהגייה של פיתולי הלשון הרבים שנכתבו עבורו.

אתמול, 19 במרץ, ציינו 18 שנה למותו של ארתור סי. קלארק – אחד מסופרי המד״ב החשובים ביותר שהילכו ביננו, נביא של עידן החלל, ומי שמוזכר פעמים רבות כאחד מ״שלושת הגדולים״ של סיפורת המד״ב לצידם של אייזק אסימוב ורוברט היינלין. יצירתו המפורסמת ביותר של קלארק היא ״2001: אודיסאה בחלל״, שנכתב במקביל לכתיבת התסריט לסרט בבימויו של סטנלי קובריק. הספר התבסס במקור על הסיפור הקצר ״הזקיף״ שפורסם ב־1951 ומתאר את קורותיה של משלחת לחקר הירח. שלוש שנים מאוחר יותר ראה אור תרגום ראשון של הסיפור תחת השם ״המשמר על הירח״ בכתב העת ״טרקלין״. לפי אלי אשד (״יקום תרבות״), ישנה סיבה סבירה להניח שהתרגום נעשה בידי יונתן רטוש, כיוון שהיה היחיד שתרגם סיפורי מד״ב לעברית באותה התקופה. ואגב כתיבה בעברית על חלל: התחום השתכלל מאוד בשנים שלאחר מכן, בייחוד בשירה, ועל כך מומלץ מאוד לקרוא בספרו החדש של עודד כרמלי, ״משוררים בחלל״ שראה אור ממש זה עתה.