נגלה לכם סוד קטן של מאחורי הקלעים: אחד המדפים הפופולריים ביותר בחנות הוא מדף המד״ב והפנטזיה. קהל הקוראים בארץ הוא כנראה חובב גדול של הז׳אנרים הספקולטיביים, אבל משום מה, הוצאות הספרים אינן קשובות מספיק לדרישת הקהל: רוב המדף הנ״ל כולל ספרים ישנים, נדירים, חבוטים, כאלו שכבר אינם מודפסים, ונחטפים על ידי האספנים רגעים בודדים אחרי שהם מגיעים אלינו. חלק מהפריטים כל כך נדירים שהם אפילו לא נוחתים על המדף אלא הולכים ישר למכירות הפומביות. כמו למשל למכירה הקרובה, שבה יש כמה פריטים מהתחום שכדאי לשים לב אליהם, וריכזנו כאן עבורכם.

המכירה, אגב, תיערך אונליין ביום ראשון הקרוב (28 בדצמבר) בשעה 19:00, ועוד לפניה אפשר ורצוי לשים הצעות על כל מה ששווה, יפה ונדיר. 

״פנטסיה 2000״ הוא ה–כתב עת של הספרות הספקולטיבית בישראל. בארבעים השנים שחלפו מאז סגירתו, הפך למיתולוגיה של ממש, והגיליונות שלו נעשו לפריט מבוקש בקרב אספנים. המגזין פעל בין 1978–1984 ובשנים האלו נתן במה למאות סיפורים קצרים, רובם מתורגמים, שבלעדיו רובם לא היו רואים אור בשפה העברית. 44 גיליונות יצאו בסך הכול, ואנחנו הצלחנו לרכז 43 מתוכם (לצערנו גיליון 32 חסר). הנה פרט קטן, משעשע וכמעט חסר חשיבות: טעות הדפסה גרמה לכך שגם על הכריכה של גיליון 28 מתנוססת הספרה ״27״. לתחושתנו (ואם נרצה להיות נאמנים לז׳אנר) יש כאן סיפור טיים־לופ מפוספס.  

קצת אחרי שנת אלפיים, ושנים רבות אחרי סגירתו של ״פנטזיה 2000״, בא לעולם ״חלומות באספמיה״, שאמנם התחיל כיוזמה פנזינית קטנה ועצמאית, אך במהרה גדל לכדי כתב עת של ממש ושרד בסופו של דבר למשך פרק זמן מרשים של 14 שנה. במהלך תקופה זו ראו אור 23 גיליונות, כאשר הדגש היה על סיפורי מקור: על כריכת הגיליון השני, למשל, נכתב כי הוא כולל 25 סיפורי מקור חדשים. בביקורות מהתקופה קראנו תלונות על כך שרמת הסיפורים אינה אחידה. אולם עצם המלאכה של הבאתם לדפוס, היא מעשה ראוי. אלינו התגלגלו להם שני הגיליונות הראשונים, ותאמינו לנו שמדובר ברגע נדיר במיוחד. 

עובדה מעניינת בנוגע לפיליפ ק. דיק: הוא סבל ממה שכינה ״היפרגרפיה כרונית״. הכוונה היא שהוא לא הצליח להפסיק לכתוב. מלבד עשרות ספרים ויותר ממאה סיפורים קצרים, הוא גם תיעד את חייו וחוויותיו באופן אובססיבי ולפעמים נשאר ער במשך לילות שלמים כדי לכתוב עשרות עמודים צפופים. אם כך, אין זה מפתיע לראות אוסף כזה, של 46 ספרים פרי עטו. מה שכן מפתיע, הוא שאותם 46 כרכים אפילו לא כוללים את ספריו הנודעים, אלא רק עשרות על גבי עשרות של ספרים נוספים, שרובם אפילו לא תורגמו לעברית. כל הספרים אגב, בכריכה רכב, והעטיפות שלהם פשוט משגעות. 

אחרי שעסקנו בספרות ספקולטיבית, כדאי לאזן עם קצת ריאליזם מוכר וטוב. אחת ממלכות הריאליזם של הספרות (ומלכה, באופן כללי) היא הסופרת אדית וורטון. מי שכתבה בהתענגות רבה על חייהם של בני האליטה בניו יורק של סוף המאה התשע־עשרה. ספריה מלאים בגיבורות מתוחכמות וחדות לשון, המדלגות בין סלונים ואולמות נשף, ומאתגרות את הקונבנציות החברתיות של זמנן. ספרה המפורסם ביותר, ״עידן התמימות״, הפך אותה לאישה הראשונה שקיבלה את פרס פוליצר לספרות, וגם זכה לאחת האדפטציות הקולנועיות המבריקות ביותר, בבימוי מרטין סקורסזה. הקהל העברי נחשף לספריה בשלב מאוחר יחסית, שכן רק בשנות התשעים החלו לתרגם אותם לעברית ולהוציאם לאור בארץ. אך הקצב הולך וגובר שכן רק בשנים האחרונות תורגמו חמישה מספריה, ואנו מעודדים את העוסקים במלאכה להמשיך ולהביא לנו עוד ועוד מהם.