יום העצמאות בפתח, ובשביל חלק גדול מתושבי הארץ מדובר בהזדמנות לאכול בשר צלוי, לנפנף בדגלונים ולהשפריץ קצף במרחב הציבורי. אנחנו, לעומת זאת, מעדיפים להגיף את הווילונות ולהתכרבל עם ספר טוב, עד יעבור זעם. ובכל זאת, גם אנחנו נסחפים קצת עם רוח החג: כאשר אנחנו בוחרים את הספר שלנו, אנחנו נוטים ללכת לכיוון הנוסטלגי והפטריוטי, ולמצוא ספר שיהיה קשור איכשהו ליישוב העברי או למלחמת תש״ח. 

בחג העצמאות הקרוב החלטנו לקחת על עצמנו את ספר תש״ח האולטימטיבי, זה שתמיד רצינו לקרוא אך מעולם לא העזנו. הכוונה, כמובן, היא ל״ימי צקלג״ המגנום אופוס האדיר של ס. יזהר על מלחמת העצמאות, שמתפרש על פני שני כרכים ויותר מאלף עמודים. הספר נחשב לאחת מיצירות המופת הגדולות של ספרותנו. יזהר לקח את המודל הפואטי המודרניסטי – זרם התודעה – ושילב אותו עם חוויות החיים של דורו, עם תיאורי קרבות ועם הנופים הארצישראליים. 

מדור חדש ובו אנשי ספר וקוראים מסורים מספרים על הרגלי הקריאה שלהם

והשבוע: נועה גורן, תולעת ספרים שקוראת עשרה ספרים במקביל, עובדת בתחום הספרות (עריכה, תרגום, שירה מדוברת ועוד), ועומלת על ספר ראשון פרי עטה.

צילום: דניאל בר

ממי היית רוצה לקבל המלצת קריאה?
בנובמבר 2023 בעלי ואני קראנו את ״עריסת חתול״ של קורט וונגוט וזכינו לצחוק בין האזעקות, בתוך ההלם... האיש ידע להמליץ לכולנו על ספרים אבסורדיסטיים לימי מלחמה. בספרו ״רחם על הקורא״, וונגוט עוקץ יפה־יפה כותבים משעממים. שיפוט הטעם שלו מסתדר עם שלי והייתי שואבת ממנו כל המלצה.

מה הספר הבא שתקראי?
בין השאר, אמשיך לספר השני בסדרת ״חומריו האפלים״ של פיליפ פולמן. אני מסוקרנת מהאופן שהוא כותב, בגוף שלישי(!), מנקודת מבט של ילדה קטנה; הוא מלווה אותה בצורה נאיבית, טהורה, עד שאנו רואים את העולם כמוה. זו רמת שליטה ספרותית שמדהימה אותי.

מה השיטה שלך לסידור הספרים בספרייה הביתית?
עבדתי ארבע ומשהו שנים באחים גרין (חיכיתי לרגע שבו אטיח את זה כאן!) לכן, כמובן, אני מסדרת את הספרייה כמו בחנות ספרים: אלפביתית, ז׳אנרית, אובססיבית.

על איזה ספר שלא החזירו לך את עדיין מתאבלת?
פעם, חבר הבחין ב״ראיונות קצרים עם גברים נתעבים״ של דיוויד פוסטר וואלאס בספרייה שלי. ״זה נראה מדליק!״ השתנק, ואני, ששונאת להשאיל ספרים, ועוד הייתי צעירה ומְרַצה, מתחתי את שפתיי לקו ואישרתי לו לקחת. קניתי עותק חדש, אבל נערה שלימדתי בסדנאות כתיבה התחננה לקבלו. קניתי בשלישית, ואחי הקטן לקח אותו לעד. מישהו רוצה לספר לי איך הספר?

איזה ספר הציל את חייך?
״היומנים של סילביה פלאת״, אבל קודם הוא שיבש אותם. פלאת כתבה בגלוי על הנוירוזה שלה, על האמביציה הספרותית ששורפת אותה, הקנאה בסופרות ובמשוררות, תחושת הכתיבה שדומה להעלאת גירה, והקושי להתמודד עם בינוניות. החומרים הקשים האלה הובאו לאנליזה שלי, מציפים את כולי בהזדהות ובמחשבות סופניות. אז למה הציל את חיי? כי התאמצתי להיגמל ממנה, ולמצוא לי דרך מסודרת, ופראית, לכתוב וגם לחיות.

איזה ספר חשוב לך שכולם יקראו?
״פוליאנה״, מאת אלינור פורטר. לא משנה מה החיים מטילים על הילדה פוליאנה, היא רואה את הטוב, מוקפת הילה, וכובשת את לב האנשים הקודרים. אופטימיות זו הדרך הכי חכמה לצלוח את החיים – ככה החלטתי; את הגישה ההפוכה אני לא שורדת. אני דוגלת באפשרות לקום מכל סבל, לפרוח לאין־סוף. הכול הודות לספר הזה, שעיצב את הילדות שלי.