השבוע ציינו ארבעים שנה למותה של יונה וולך, המשוררת שחנכה רבים מאיתנו, הכותבות והכותבים, הקוראים והקוראות, אל השירה העברית. עולמה הלשוני והרגשי הסבוך של וולך הותיר חותם עמוק בספרות שלנו, ודמותה החד־פעמית, הפרסונה האדירה שלה, הותירה חותם משמעותי לא פחות בתרבות. ״עברית היא סקסמניאקית״ כתבה וולך באחד משיריה המפורסמים, שבו היא מכילה על לשוננו את כל תסביכי הזהות: המגדריים, הלאומיים, הדתיים, העדתיים. היא מסיימת בציווי: ״אהוב אותה עכשיו בלי כסות לשון״.

אנחנו ממליצים לקרוא את וולך תמיד, גם ללא כל קשר לתאריך מסוים. אבל עכשיו במיוחד, בעת שהעברית הופכת לכל מיני סוגים של מניאקית, אנחנו מציעים לחזור ולקרוא בשיריה של וולך, במחזותיה, בשיחותיה המרתקות, ואף בביוגרפיות שנכתבו אודותיה. יהי זכרה מהפכה לשונית.

1. על איזה ספר מבוסס הסרט ״משחקי פיתוי״ מ־1999 בכיכובן של שרה מישל גלר וריס ויתרספון? 
2. לפי ט.ס. אליוט, מהו החודש האכזר ביותר? 
3. מה משותף לפרנץ קפקא ולמשורר הרומי אובידיוס? 
4. מה משותף לעץ דפנה ולפרח הנרקיס? 
5. איזה מנהיג ציוני היה הראשון לתרגם את הפואמה ״העורב״ מאת אדגר אלן פו?
6. בעברית תורגמה קריאתו של העורב (מהפואמה לעיל) בין היתר: ״לנצח לא״, ״כבר לא יותר״ ו״אל עד־אין־דור״. מה אמר העורב במקור האנגלי?
7. בשנת 1966 התחלק פרס נובל לספרות בין שני כותבים יהודים. הראשון הוא ש״י עגנון, מי השני/ה? 
8. בשמו של איזה ספר מאת דויד גרוסמן יש שיבוש מכוון בעברית?
9. איזה רומן גרפי מתאר את חייה של המחברת כילדה באיראן של שנות השמונים? 
10.  איזה אירוע היסטורי מתואר בספר ״בית מטבחיים 5״ מאת קורט וונגוט?